פסק-דין חלקי בתיק עב"ל 9683-12-11

השופטת לאה גליקסמן

1.      ערעור זה סב על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופטת ורד שפר ונציגי הציבור מר בצלאל שרון ומר חיים שניר; בל 56972-03-11), בה  נקבע כי ימונה מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סובל המערער בידו הימנית לבין עבודתו, אולם נדחתה התביעה בכל הנוגע להכרה בפגיעה ממנה סובל המערער בעמוד שידרה צווארי כפגיעה בעבודה בעילה של מיקרוטראומה. בכל הנוגע לדחיית התביעה, החלטת בית הדין האזורי מהווה פסק דין, שהערעור עליה הוא בזכות.

2.      בהתאם למוסכם על הצדדים, הטענות שנרשמו בפרוטוקול במסגרת דיון קדם ערעור הן כסיכומים בכתב, ופסק הדין ניתן על יסוד הטענות שנרשמו בפרוטוקול וכלל החומר שבתיק.

הרקע לערעור :

3.      המערער, אשר עובד כמסגר רתך, הגיש תביעה להכרה בליקויים מהם הוא סובל בעמוד שידרה צווארי ובכף ידו הימנית (C.T.S), כפגיעה בעבודה בעילה של מיקרוטראומה.

4.      על פי קביעותיו העובדתיות של בית דין האזורי שאינן שנויות במחלוקת:

א.  המערער יליד 1977.

ב.   המערער עובד כמסגר רתך משנת 2000.

ג.   במסגרת עבודתו, המערער עושה שימוש במכשירים רוטטים, כגון דיסק חיתוך, קונגו, מקדחה ואמפה (מכשיר להידוק ברגים).

ד.   היקף הזמן בו עושה התובע שימוש במכשירים הרוטטים מוערך בכ -  60% מזמן העבודה היומי, כאשר ביתר הזמן מבצע עבודות ריתוך כלליות ומגוונות, וזאת בהתאם לדרישות המעסיק.

ה.  ידו הדומיננטית של התובע הינה היד הימנית.

ו.   התובע עובד 6 ימים בשבוע, 8 שעות ביום.

5.      המערער הגיש תצהיר עדות ראשית, וביום 9.11.2011 התקיים דיון הוכחות. במהלך הדיון, בתום חקירתו הנגדית של המערער, הסכימה ב"כ המוסד לביטוח לאומי למינוי מומחה רפואי בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין הליקוי בכף ידו של המערער, והמחלוקת בין הצדדים צומצמה לשאלה אם יש למנות מומחה רפואי בנוגע לליקוי בעמוד השדרה הצווארי.

6.      בית הדין האזורי קבע כי בכל הנוגע לליקוי בעמוד השדרה הצווארי, המערער לא הוכיח תשתית עובדתית למיקרוטראומה. בית הדין האזורי קבע כי מהעובדות שהוצגו עולה כי בנוגע לעבודות הרתכות שביצע המערער הוא לא הוכיח את התשתית העובדתית הנדרשת באשר לסוג הפעולות החוזרות והנשנות הספציפיות שכביכול פעלו על אותו חלק גוף, וגרמו נזקים זעירים שבהצטברם הביאו לליקוי הנטען בעמוד שידרה צווארי. עצם הטענה שהמערער ביצע עבודות רתכות אינה מספיקה לצורך הקביעה שהתקיים הקשר הסיבתי העובדתי בין המחלה הנטענת לבין העבודה, שכן, כאמור, יש להוכיח פעולות מוגדרות, רצופות וממושכות על פני ציר הזמן, שלא הוכחו בענייננו. גם לפי גרסת המערער העולה מתצהירו, אין המדובר בתנועות זהות, אלא מנח ראשו ותנוחות הצוואר השתנו והותאמו בהתאם לצורכי העבודה.

 קביעה זו, בכל הנוגע לדחיית התביעה בעניין ההכרה בליקוי בעמוד השדרה הצווארי כפגיעה בעבודה, אשר דינה כפסק דין, היא מושא הערעור שלפנינו.

ההליך בפנינו וטענות הצדדים :

7.      המערער טען בעיקרו של דבר כי פגיעותיו הן פגיעות זעירות אשר חזרו ונשנו מדי יום ותוצאתן המצטברת יצרה את הליקויים. במרבית שעות עבודתו (60%) המערער מפעיל את המכשירים הרוטטים השונים. יתר הזמן מוקדש לעבודות ריתוך, במהלכן המערער חייב לקבע את ראשו וצווארו בזווית מסוימת עד לסיום העבודה. הזווית משתנה בהתאם למיקומה של עבודת הריתוך. אולם, מדובר במספר זוויות סופיות שראשו וצווארו נתונים בהן מדי יום; שגה בית הדין עת הפריד בין הליקויים בידו של המערער לבין אלה שבצווארו, כך שהראשונים נגרמו עקב מלאכתו במכשירים רוטטים, ואילו האחרונים נובעים מעבודות הרתכות; שגה בית הדין בקובעו כי לא הוכחה תשתית עובדתית באשר לפעולות החוזרות והנשנות לבין הליקוי בעמוד השדרה הצווארי. השאלה אם העבודה עם המכשירים הרוטטים גרמה לנזק בעמוד השדרה הצווארי היא שאלה בתחום הרפואה. כמו כן, לגבי תנוחות הראש והצוואר בהן עבד, מדובר בתנוחות זהות, והעובדה שקיימות מספר תנוחות אינה שוללת את היות כל אחת מהן גורמת ללחץ על העצב, ומדובר בלחץ שנשנה מדי יום.

8.      המוסד לביטוח לאומי טען בעיקרו של דבר כי המערער ייחס את הליקוי בצווארו לתנוחה בה הוא עבד, ועל פי הפסיקה תנוחה לא נוחה שגורמת למאמץ או ללחץ מסוים על איבר אינה בגדר מיקרוטראומה.

9.      במהלך דיון קדם ערעור הסכים המוסד לביטוח לאומי כי תופנה למומחה שאלת הבהרה, בה יתבקש לבחון את השאלה האם קיים קשר סיבתי בין השימוש במכשירים רוטטים לבין הליקוי בצוואר, על יסוד התשתית העובדתית אשר נקבעה בהחלטת בית הדין האזורי. בא כוח המערער עמד על כך שאין להגביל את שאלת ההבהרה למומחה הרפואי רק להשלכות השימוש בכלים רוטטים על הליקוי בצוואר, וטען כי הוכחה תשתית עובדתית עצמאית לעילת המיקרוטראומה בהתייחס לליקוי בצוואר.